8. מָה הַטַּעַם? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רֹשֶׁם קָדוֹשׁ, וְהַמַּשְׁחִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתוֹ דָם שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל אוֹתוֹ פֶּתַח, חָס עַל יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּפָסַח ה’ עַל הַפֶּתַח וְגוֹ’. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וְהָרַג בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שָׁלִיחַ אַחֵר, רֹשֶׁם זֶה שֶׁעַל הַפֶּתַח לְשֵׁם מָה, וַהֲרֵי הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו? וְעוֹד, מַה זֶּה וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית? וְלֹא יַשְׁחִית צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת!
9. אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁכָּתוּב (שם) וַה’ הִכָּה כָל בְּכוֹר. וַה’ – הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית דִּין כָּאן נִמְצָא. (מִכָּאן שֶׁבַּכֹּל) וּבַכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל, שֶׁהֲרֵי כְּגוֹן זֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַמַּשְׁחִית.
10. זֶה בְמַעֲשֶׂה, וּבִזְמַן שֶׁלֹּא צָרִיךְ אֶת זֶה, כְּמוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים דְּבָרִים, תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּצְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה (בְּרוּחַ וָנֶפֶשׁ) כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, (לְהַרְאוֹת שׁוֹפָר) לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר. וְאָנוּ מוֹצִיאִים בְּאוֹתוֹ קוֹל רַחֲמִים וְדִין כְּאֶחָד, הַכֹּל כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁלְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן מוֹצִיא קוֹל שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל אֶחָד. וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים אָנוּ הוֹלְכִים, וְלִשְׁבֹּר אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בַּיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, כָּל הַמְּנוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְאָז (משלי טז) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.